Engel Gallery    |    NewsLetter    |    Active Auctions   
 
The Golem in Modern Visual Culture - Eli Eshed

*hebrew at the bottom*

The Golem in Modern Visual Culture

By Eli Eshed

 

The artist Toby Cohen offers a new perspective on the famous story of the Golem and the Maharal of Prague, this time through stylized and mysterious photographs in which the story is not set against the conventional backdrop of Europe, but in an Israeli setting, in the very sites in which the ideas of the ancient mystic tradition of Kabballah were born and formulated.

In order to gain a profound understanding of Cohen’s revolutionary approach to the famous story, it is worth examining the previousiterations of the story of the Golem and the Maharal of Prague in the visual art that serves as the background to Cohen’s innovative work.

In the story, the Golem who "turns on his creator" was made of clay by the Maharal of Prague, both to perform house chores and to protect the Jewish community against external enemies, until it eventually runs amok and poses a threat to its creator, who has to destroy it. Over the years, this myth gained power as an allegory of the relationship between man and technology,which supposedly serves him. From a story known only to a few Jews, Germans, and Czechs in the first decades of the nineteenth century, the myth has become widely known all over the world and serves as a source of inspiration to dozens and hundreds of authors, writers for film and television, painters, and sculptures.

Over the centuries, and in fact increasingly so closer to our days, this version became the most famous and popular legend among Jews and non-Jews. Indeed, it is unclear whether this tale originated from a folk story or written by a writer in the early decades of the nineteenth century, possibly inspired by non-Jewish works like Goethe's ballad Sorcerer's Apprentice (1797) and Mary Shelley's Frankenstein (1818). Scholars date the earliest version of the story of the Golem and the Maharal of Prague to 1834. This story served as a special inspiration to artists of all disciplines, as it touches on creative process and the perils and opportunities it entails.

The Golem appeared in visual art relatively late, probably due to the reluctance of various Jewish groups to create visual images, rooted in the commandment "Thou shalt not make unto thee any graven image." We find the first visual image of the Golem only in the late nineteenth century, and primarily – and for a long time – by non-Jewish artists. These artists had very few visual details to go on in the original Jewish Golem stories. All that was said about the Golem is that it was of tall stature, and that the Hebrew lettersא מ ת  were inscribed on its forehead (and that erasing the letterא would lead to its death). Nothing more.

The earliest painting that I found of the Golem is the iconic illustration that was created in 1899 by the Czech artist Mikoláš Aleš (1852-1913), considered one of the greatest Czech artists and illustrators of his time. The illustration was first printed in a Czech magazine, and later in the collection Old Czech Legends (Staré Pověsti České) by the famous Czech writer Alois Jirásek from 1893, which includes one of the earliest versions of the story of the Golem.[1] In this illustration, the artist seems to encapsulate the significance of the legend in a depiction of the Maharal conjuring up the Golem with the Hebrew letters. However, the writing (while correct in terms of Hebrew and proving that artist consulted an expert), is somewhat incorrect as the letters spell out the Hebrew word "Golem" (גלם) rather than "Truth" ((אמת as is customary in the Jewish tradition.

It is quite obvious that when painting the illustration, Aleš thought about One Thousand and One Nights’s summoning of jinn by a wizard (the demons in Arab and Islamic mythology), and the Golem is reminiscent of these jinn more than it resembles the creature described in the Jewish sources. Aleš was dealing here for the first time with the problem that all future artists who portray the Golem will have to face: the total absence of details describing the Golem’s visual appearance in the texts. He chose not to portray the entire Golem, but only its face. An incomplete and larger than life creature, the Golem looks at its creator – the Rabbi who seems to conjure him up from thin air with menacing expression.

It is possible that this illustration (also) served as a source of inspiration for the best-known visual representation of the Golem –the three films created by the German director Paul Wegener. In the first two films, screened in 1914 and 1917,the Golem comes to life in modern times, while the third and most famous film (released in 1920), recounts the original story is great detail. In the film, the Golem –played by director and screenwriter himself – is a creature with Asian features, more Mongolian than Jewish, like a grim monstrous giant that represents an alien, hostile, and menacing world, which at any moment may get out of control and threaten its creator and the people around it. This visual representation had a big impact on the later Hollywood Frankenstein films, which starred Boris Karloff in the role of the monstrous manmade creature (that was much more human than Wegener’s frightening Golem).

Another famous visual depiction of the Golem was created by the artist Hugo Steiner-Prag (1880-1945) in his illustrations for the classic novel The Golem (1915), by the fantasy writer Gustav Meyrink. This book represented the Golem as the gloomy and monstrous spirit of the Jewish ghetto in Prague. In fact, the Golem is a minor character in the story that takes place in a completely contemporary Prague, and not in the Maharal’s days. Despite its marginal role in the story, the Golem leaves an impression on the readers’ imagination, partly thanks to the striking paintings of Steiner-Prag.[2] Steiner-Prag decided not to paint the Golem as a monstrous giant with tremendous power, but as a foreign and strange man with Chinese features, who embodies the foreignness of the Jewish ghetto in Prague itself.

One of the earliest prominent drawings of the Golem for a text in Hebrew is the illustrations of the talented painter and graphic artist Lea Grundig (1906-1977) for the 1942 poem by Isaac Loeb Baruch, the Golem of Prague 1942.[3] In the illustration by Grunding, who fled from the Nazis, the Golem appears as a primal destructive force. Its features are not clearly Jewish but utterly primitive, like that of a Neanderthal or a barbarian warrior from the steppes of Asia. It is quite possible in these paintings she expressed her fears of the barbaric Nazi beast, which represents the spirit of the ancient terrifying past come to life to threaten the present in the image of the destructive Golem. To my knowledge, this is the first time that a woman illustrated the Golem’s story and character.

Since then, the Golem received many other representations. I will mention only a couple of these here.

From the 1950s, the Golem starts to lose its potency as a terrifying creature, and becomes a comical figure that symbolizes technology chained by man to do with it as he pleases. In a Czech comedy from 1941, Emperor’s Baker and Baker’s Emperor (Císařůvpekař a pekařůvcísař), the Golem is presented as a giant, clearly inhuman, creature, and as such, loses all element of horror it inspired when he was supposedly human, like in Wegener’s films. It appeared in several comic books, like those presented below, in which it looks like a perfectly “ordinary” comic monster, without the elements that evoked fear and alienation – which were created by the artists. To sum up, I will mention that the Golem even starred in a book about a comic series, which never really existed, but in an alternate universe was hugely popular in Israel since the 1940s.[4]In the book, written by the writer of these lines and painted by Uri Fink, the Golem is completely featureless, since it represents something that does not really exist.

And now, the classic character is given a new adaptation by the artist Toby Cohen – this time not in painting but with photographs, which do not depict it in Europe and the old city of Prague, as usual, but on the backdrop of the Galilee, the Dead Sea, and the city of Kabbalists, Safed. It is set in a world of menacing water and nature, and not one of ancient, dilapidated, urban world, as it was thus far. However, the sense of supernatural mystery is maintained, even though Cohen underscores its affinity to the world of Kabbalah and Safed (which is a very marginal element which does not exist in the original stories).

In his photographs-illustration of the story, Cohen creates an atmosphere of stylized horror that lurks beneath the surface, which eventually erupts with unbe. table force, like one of the earthquakes that strikes the area in which the photos were taken once in a century. In Cohen’s photographs, the horror does not lie only in the Golem but also in its surroundings and in the people around him – each can potentially add to the threat of the Golem. For Toby Cohen, the Golem only enacts what people like the Rabbi and like us set in motion.

In Toby Cohen’s work, the story of the creation of the Golem, his struggle against the pogrom, and rampage are set in the magical landscapes of the Land of Israel, which add another layer to the famous story. Created two centuries ago, it speaks to us now more than ever, since we all live in times when man is replaced by technologies and experience the attraction of the “Golem” and the fear it evokes, as it is reflected in Cohen’s photographs. In effect, the fear of ourselves and of what we may bring about in our inhumanity to one another.


[1] This version was translated into Hebrew by Yitshak Avnon in the collection Dad’s Tales: selected stories for children, illustrated by D. Sahdrin, Parparim Publishing, 1972. 

[2]Gustav Meyrink’s book was translated into Hebrew by Miriam Krauss, and printed by Carmel Publishing in 1997. The cover illustration was not one of Hugu Steiner’s famous illustrations, but a famous painting by the artist Michail Grobman.

[3]The Golem of Prague: a folk’s tale, Dvir Publishing, 2011.

[4]Eli Eshed and Uri Fink, The Golem: Hebrew Comics - A History, Modan, 2003.



הגולם בתרבות הוויזואלית המודרנית

מאת אלי אשד

 

האמן טובי כהן מציע התייחסות חדשה לסיפור המפורסם של הגולם והמהר"ל מפראג, הפעם דרך צילומים אמנותיים מסוגננים ומסתוריים שמספרים לנו את הסיפור – לא על רקע אירופי כמקובל אלא על רקע ישראלי, במקומות שבהם נוצרו ופותחו רעיונות תורת המסתורין היהודית העתיקה, היא תורת הקבלה. 

על מנת להבין באמת את גישתו המהפכנית של כהן לסיפור המפורסם, נסקור את ההופעות הקודמות של סיפור הגולם והמהר"ל מפראג באמנות הוויזואלית שמשמשת כרקע ליצירתו החדשנית של כהן.

בסיפור, הגולם "שקם על יוצרו" נוצר מעפר על ידי המהר"ל מפראג, הן כדי לעבוד בעבודות הבית והן כדי להגן על הקהילה מפני אויבים מבחוץ, עד שלבסוף הוא משתולל ומהווה איום על יוצרו עד שיש צורך "להחזירו לעפרו". מיתוס זה צבר עוצמה לאורך השנים כאלגוריה על מערכת היחסים בין האדם לטכנולוגיה, שלכאורה משרתת אותו. הסיפור, שבעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה היה מוכר רק למעט יהודים, גרמנים וצ'כים, ידוע כיום בכל העולם ומשמש כמקור השראה לעשרות ומאות יוצרים בתחומים שונים בכתיבה, בקולנוע, בטלוויזיה, בציור ובפיסול.

לאורך הדורות, ולאמיתו של דבר יותר ויותר קרוב לזמננו, הפכה גרסה זאת לאגדה המפורסמת והפופולרית ביותר בציבור הרחב, היהודי והלא יהודי. למעשה, אין זה ברור כלל האם זו יצירה שמקורה בסיפור עממי או שמא יצירה שנכתבה בידי סופר בעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה, אולי גם בהשראת יצירות לא יהודיות כמו הבלדה שוליית הקוסם של גתה (1797) ופרנקנשטיין של מרי שלי (1818). הגרסה המוקדמת ביותר של הסיפור על הגולם והמהר"ל מפראג המוכרת למחקר היא משנת 1834. סיפור זה שימש כמקור השראה מיוחד לאמנים ויוצרים רבים, בהיותו עוסק בתהליך היצירה והסכנות והאפשרויות הנובעות ממנו.  

הופעתו של הגולם באמנות הוויזואלית הייתה מאוחרת יחסית, מן הסתם בשל הרתיעה של קבוצות יהודיות שונות מדימויים ויזואליים בהסתמך על הדיבר "לא תעשה לך פסל, וכל תמונה". אנו נתקלים לראשונה בהתמודדות עם הדימוי הוויזואלי של הגולם רק בסוף המאה התשע עשרה, וזאת בעיקר ובמשך זמן רב בידי אמנים לא יהודיים. לרשות אמנים אלו עמדו מעט מאוד פרטים ויזואליים על הגולם בסיפורים היהודיים המקוריים. כל מה שנאמר על הגולם הוא שקומתו גבוהה מאוד, ושעל מצחו נמצאות האותיות "א.מ.ת" ( שמחיקת האות א' מהן תביא למות הגולם). דבר לא מעבר לזה.

הציור המוקדם ביותר שאיתרתי של הגולם הוא ציור אייקוני ממש, שנוצר ב-1899 בידי האמן הצ'כי מיקולש אלשAleš)  1852-1913), שנחשב היום לאחד מגדולי האמנים והמאיירים של צ'כיה בזמנו. האיור פורסם תחילה בכתב עת צ'כי, ומאוחר יותר כאיור שליווה אוסף אגדות צ'כיות קדומות של הסופר הצ'כי הידוע אלואיס ג'יראסק ( (Jirásek, Staré Pověsti Ceskéמ-1893, הכולל את אחת הגרסאות המוקדמות של סיפור הגולם מפראג.[1] באיור זה האמן כמו מסכם את משמעויות האגדה, כשהוא מתאר את המהר"ל מעלה מן האוב את הגולם עם אותיות עבריות. אלא שהכיתוב (אם כי הוא נכון מבחינת העברית ומראה שהאמן התייעץ עם מומחה לעברית), שגוי במקצת והאותיות שיוצאות מידי הרב מאייתות בעברית את המילה "גלם" ולא "אמת", כפי שמקובל במסורת היהודית.

ניכר בבירור שכאשר אלש צייר את התמונה הוא חשב על סיפורי אלף לילה ולילה של זימון ג'ינים (השדים של המיתולוגיה הערבית והאסלאמית) על ידי מכשף, והגולם מזכיר את אחד הג'ינים הללו יותר משהוא מזכיר את היצור המתואר במקורות היהודיים. אלש התמודד כאן לראשונה עם הבעיה שתעמוד בפני כל האמנים שעסקו בדמות הגולם: העדר מוחלט של פרטים המתארים את חזותו במקורות. הוא החליט לתאר את הגולם לא בשלמותו, אלא רק את פניו. כיצור בלתי מושלם וגדול מהחיים הוא מביט על יוצרו, הרב שכמו ברא אותו מהאוויר בהבעה מאיימת.

יתכן שהאיור הזה של אלש שימש (גם) כמקור השראה לייצוג הוויזואלי הידוע ביותר של הגולם – שלושת סרטיו של הבמאי הגרמני פול וגנר על הגולם. בשני הסרטים הראשונים, שהוקרנו בשנים 1914 ו-1917, תואר הגולם כמתעורר בימינו, ואילו השלישי והמפורסם מכולם, אשר יצא לאקרנים בשנת 1920, הציג את הסיפור המקורי בפירוט רב. שם, בגילומו של הבמאי והתסריטאי וגנר עצמו, תואר הגולם כיצור בעל תווי פנים אסיאתיים לא יהודיים, אלא מונגוליים יותר, מעין ענק מפלצתי קודר המייצג עולם זר, עוין ומאיים לאירופאים, אשר בכל רגע עלול לצאת משליטה ולאיים על יוצריו ועל הציבור שמסביב. לייצוג הוויזואלי הזה נודעה השפעה גדולה על סרטי פרנקנשטיין המאוחרים יותר של הוליווד, שבהם כיכב בוריס קרלוף בתפקיד היצור המלאכותי המפלצתי, אם כי גם הרבה יותר אנושי בהשוואה לגולם המפחיד של וגנר.

עוד תיאור ויזואלי ידוע של דמות הגולם נוצר על ידי האמן הוגו שטיינר פראג (Steiner-Prag 1880-1945) שאייר את ספרו הקלאסי הגולם (1915) של סופר הפנטזיה גוסטב מיירינק. בספר זה הגולם כמו ייצג את הרוח הקודרת והמפלצתית של הגטו היהודי בפראג. לאמיתו של דבר, הגולם הוא דמות משנית לגמרי בסיפור שעוסק בפראג העכשווית – ולא זו של ימי המהר"ל. אבל למרות תפקידו המשני בסיפור, הגולם מותיר את חותמו על דמיון הקוראים, גם הודות לציורים המרשימים של שטיינר-פראג.[2] שטיינר-פראג החליט לא לצייר את הגולם כענק מפלצתי בעל כוח אדיר, אלא כאדם זר ומוזר בעל תווי פנים כמו סיניים, ובכך כמו גילם את הזרות של הגטו היהודי עצמו בתוך העיר פראג.

אחת הגרסאות המוקדמות והבולטות של ציורי הגולם ליצירה בשפה העברית היא איוריה של הציירת ואמנית התחריטים המוכשרת לאה גרונדיג (1906-1977) לפואמה של יצחק ליב ברוך, הגולם מפראג[3] משנת 1942. בציורה של גרונדיג, שנמלטה מידי הנאצים, הגולם נראה כמעין כוח קמאי מחריב כול. תווי פניו אינם יהודיים בבירור אלא פרימיטיביים לחלוטין כמו של אדם קדמון או של לוחם ברברי מערבות אסיה. לא מן הנמנע שבציורים האלו היא מבטאת את הפחד שחשה מהחיה הנאצית הברברית שייצגה עבורה רוח של עבר קדום ומפחיד שקם לתחייה על מנת לאיים על ההווה בדמותו של הגולם משמיד כול. עד כמה שידוע לי, זאת הפעם הראשונה שאשה ציירה את סיפור ודמות הגולם.

מאז זכה הגולם לייצוגים נוספים רבים. אציג כאן רק כמה מהם.

משנות החמישים ואילך, הגולם הולך ומאבד את כוחו כיצור אימה מזעזע, והופך יותר ויותר לדמות קומית שסימלה את הטכנולוגיה הכבולה בידי האדם לעשות עמה כרצונו. בסרט צ'כי קומי משנת 1951, הקיסר והגולם (Císařův pekař a pekařův císař ) הגולם מוצג כיצור ענקי, שבבירור אינו אנושי, וככזה הוא מאבד את כל אלמנט האימה שהיה אצור בו כשהיה כביכול אנושי, כמו בסרטיו של וגנר. הוא הופיע בחוברות קומיקס שונות, כמו אלו המוצגות למטה, שבהן הוא נראה כמפלצת קומיקס "רגילה" בהחלט, ללא כל האלמנטים שטמנו בחובם פחד וזרות – אלמנטים שאותם יצרו האמנים. לסיכום אציין שהגולם אף כיכב בספר על סדרת קומיקס שלא התקיימה באמת, אבל ביקום חלופי כלשהו הייתה פופולארית מאוד בישראל מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת.[4] את הספר כתב החתום מעלה וצייר אורי פינק, ובו הגולם הוא לחלוטין חסר תווי פנים מאחר שהוא בעצם מייצג משהו שאינו קיים באמת.

וכעת זכתה הדמות הקלאסית לגרסה חדשה של האמן טובי כהן – הפעם לא בציורים כי אם בצילומים, שבהם הוא מתואר לא על רקע נופי אירופה ובעיר העתיקה פראג, כמקובל, אלא דווקא על רקע נופי הגליל, ים המלח ועיר המקובלים צפת. הרקע הוא אם כך של עולם טבע ומים מאיים ולאו דווקא של עולם עירוני אנושי קדום ומט לנפול, כפי שהיה עד כה. אולם, תחושת המסתורין הקדום העל טבעי נותרה כשהייתה, למרות שכהן מחזק את זיקתה לעולם הקבלה והגלגולים של צפת (שהיא אלמנט משני ביותר ואף לא קיים בסיפורים המקוריים).

בצילומים-איורים שלו לסיפור, יוצר כהן אווירה של אימה מסוגננת הנמצאת מתחת לפני השטח, אך מאיימת להתפרץ ולבסוף אכן מתפרצת בעוצמה שלא ניתן לעמוד בפניה, כמו אחת מרעידות האדמה שפוקדות את האזור שבו בוצעו הצילומים אחת למאה שנה. בצילומים של כהן, האימה אינה טמונה רק בגולם אלא גם בסביבה שבה הוא נוצר ופועל ובאנשים סביבו, שכל אחד מהם עלול לתרום ליצירת האיום של הגולם. מבחינת טובי כהן, הגולם רק מבצע את מה שאנשים כמו הרב וכמונו  יוזמים.

ביצירתו של טובי כהן סיפור יצירת הגולם, מאבקו בפוגרום והשתוללותו מתוארים על רקע נופים ארץ ישראליים קסומים, שמוסיפים עוצמה לסיפור המפורסם שנוצר לפני כמאתיים שנה אך הוא מדבר אלינו כיום יותר מאי פעם. זאת, מאחר שכולנו נמצאים בימים שבהם מוחלפים בני אדם בטכנולוגיות וחווים מן הסתם את המשיכה אל ה"גולם" ובו בזמן את תחושת הפחד ממנו, כפי שהיא משתקפת בצילומים של כהן. למעשה, הפחד מעצמנו וממה שאנו עשויים לגרום בחוסר האנושיות שלנו זה לזה.

 


[1] הגרסה הזאת של אלויס ג'יראסק תורגמה לעברית בידי יצחק אבנון בקובץ אבא מספר: מבחר הסיפור לילדים, עם ציורים של ד. שפרין, הוצאת פרפרים, תשט"ו.

[2] ספרו של גוסטב מיירינק תורגם לעברית בידי מרים קראוס, וראה אור בהוצאת כרמל בשנת 1997. ציור העטיפה לא היה מהאיורים המקוריים של הוגו שטיינר, אלא ציור ידוע של האמן מיכאיל גרובמן.

[3]הגולם מפרג: אגדת עם, הוצאת דביר, תש"ב.

[4]אלי אשד ואורי פינק, הגולם סיפורו של קומיקס עברי, מודן, 2003.




 
Engel Gallery - 100 Ben Yehuda St., Tel-Aviv Tel. 03-5225637, Fax. 03-5226145
Engel Gallery - 13 Shlomzion Hamalka St., Jerusalem Tel. 02-6232397, 02-6253523, Fax. 02-6249439
   
All Rights Reserved To Engel Gallery 2007©
Website Building -